חמשת הפאזות ורפואת TCM – התפתחות היסטורית
חמשת הפאזות או חמשת ההשתנויות נקראות בסינית WU XING .
התרגום "חמשת האלמנטים" הינו טעות תרגום של נזיר נוצרי מהמאה ה-16 שתירגם זאת על סמך התרבות היוונית נוצרית, שיש בה מושג שנקרא ארבעת האלמנטים שמרכיבים את היקום.
אזכור לחמשת הפאזות ניתן למצוא לראשונה כבר במאה ה – 10 לפנה"ס בספר SHANG SHU.
"חמשת הפאזות הם מים, אש, עץ, מתכת ואדמה. מים מחלחלים כלפי מטה. אש בוערת כלפי מעלה. עץ יכול להיות מכופף או מיושר. מתכת יכולה להיות רכה או קשה. אדמה מאפשרת זריעה, צמיחה וקציר.
מה שנספג ויורד הוא מלוח.
מה שבוער כלפי מעלה הוא מר.
מה שיכול להיות מכופף או מיושר הוא חמוץ.
מה שיכול להיות רך או קשה הוא חריף.
מה שיכול לאפשר זריעה וקציר הוא מתוק."
ההסתכלות הזו לא הייתה קשורה באותה תקופה לגוף האדם ולבריאותו כי בתקופה זו המחלות כולן היו דמוניות כלומר אם יש לך כאב ראש, צרבת או גידול סרטני הכול נחשב בתקופה קדומה זו כנובע מכניסת שד לגוף ולכן הטיפול היה שמאני ע"י טקס גירוש שדים.
בתקופת הממלכות הלוחמות 476-221 לפנה"ס גובשה התיאוריה על ידי האסכולה הנטורליסטית ויושמה ברפואה, אסטרולוגיה, מדעי הטבע, לוח השנה, מוסיקה ברפואה ואף בפוליטיקה. התיאוריה יושמה בצורה פרקטית בחיי היומיום ובממשל בזמן שושלת HAN 206 לפנה"ס-220 לספירה.
בזמן שושלת HAN נכתב HUANG DI NEI JING SU WEN והספר LING SHUשהם הבסיס לרפואה הסינית ובה מתוארות תיאוריות אלו .
במהלך התקופות עלה וירד ערכו של הדיקור כדרך טיפולית. בזמן עליית שושלת צ'ינג שהיא השושלת הקיסרית האחרונה ירד מאוד החשיבות של הטיפול בדיקור מיכון שהשושלת הייתה מנצ'ורית וכבשה את סין ועמים אלו פחדו מהדיקור ולא הכירו בכלל דיקור סיני ופחדו שהרופאים יפגעו בהם ,בעוד צמחים הם הכירו ולכן ב-400 השנים עד לנפילת הקיסרות חשיבות הטיפול בצמחים עלתה וחשיבות הטיפול בדיקור ירדה מאוד. התהליך נמשך גם בנפילת הקיסרות והקמת הרפובליקה שבה אף ניסו להוציא את השימוש ברפואה סינית אל מחוץ לחוק ולהשתמש רק ברפואה מערבית.
בזמן עליית הקומוניזם והשליט מאו הייתה גם כן סלידה מהרפואה הסינית ומעקרונות שהיו משויכים
לתקופת הקיסר והיא כונתה "זבל שנאסף במשך אלפי שנים". בתחילת שנות ה-50 עקב מצוקה קשה בשירותי הבריאות בסין עד כדי הגעה לכך שעל כל 100000 איש היה רופא מערבי אחד מאו אימץ את הרפואה הסינית והיא נקראת על ידו "אוצר לאומי". הרפואה הסינית שאורגנה מחדש בזמן זה נשענה על כמה עקרונות מפתח שמטרתם לשלב בין רפואה מערבית וסינית:
- ביצוע מחקרים מודרניים על דיקור וצמחי מרפא בכדי להוכיח את השפעתם
- אבחון באמצעות סינדרומים וסימפטומים ולפי סיפור מקרה כפי שנהוג במערב (הקורפוס ההיפוקריטי ולא מציאת הבעיה הייחודית לכל מטופל. לדוגמא מחלות כגון סכרת ,כולסטרול או SP QI XU או LIV QI STAGNTION
- הוצאת ה- NEI JING מתוכנית הלימוד לסטודנטים והפסקת השימוש בתיאוריית חמשת הפאזות ותפיסות אחרות בעלות גוון מיסטי כמו רוח נשמה אוSHEN .
- ביטול שמות מעמדיים כמו קיסר,שר משרת
- שילוב בין טכניקות ישנות וחדשות כמו אלקטרו אקופונקטורה ומגנטים.
התיאוריות והאבחנות שעל פיהן נבנתה הרפואה הסינית החדשה הזו הן תיאוריות שבאו מרפואת הצמחים.
בשנות ה-70 לאחר ביקור ניקסון הרפואה הסינית התחילה להיכנס למערב והייתה דרישה למורים .סין שלחה לארה"ב חמישה מורים שלימדו. אותם מורים למדו בסין כמעט רק צמחים , מלבד קורס או שניים בדיקור וכולם לא טיפלו בדיקור כלל לפני שהגיעו למערב.
המונח TCM פותח ונכתב בספרים שנכתבו למערב בלבד . בסין רפואה סינית נקראת ZHONG YI – רפואת המרכז.
