בלוג

כפי שאתם יודעים אני בן 53, גרוש ויש לי שלושה ילדים מתבגרים בני 18,16,14 .ההורות היא אחד הדברים הנפלאים ביותר בחיי. ילדיי הם כעת בני נוער. האתגרים וההחלטות שמופיעים כתוצאה מכך מורכבים יותר מאשר הבעיות בעבר, כגון שעות שינה, אוכל והליכה לגן כאשר הם היו קטנים. האופי הייחודי של כל אחד מהם מתבטא במהלך התבגרותם. מופיעות שאלות ואתגרים מורכבים. ההתלבטויות וקבלת ההחלטות כעת אינן רק שלי אלא במשותף עם הילד. אני נאלץ לפסוע על חבל דק בין הדעה, הידע והניסיון שצברתי במהלך חיי, לבין הרצון כבני נוער בוגרים ועצמאיים לקבל החלטות ולהתנסות בחייהם בצורה שמתאימה להם.

לדוגמה : לבני בן ה 18 יש התלבטות אשר קשורה להליכה ללימודי המשך במכללה לאחר סיום התיכון. החלטה שתוביל אותו למסלול בצבא שיכול לשנות את חייו. האם זאת הדרך הנכונה עבורו והאם זהו מסלול שמעניין וישמח אותו ? בתי בת ה 16 מתלבטת אם ללכת למסלול התנדבות במכבי האש או במסלול הדרכה בשומר החדש. כל אחת מהאפשרויות מצריכה השקעה של זמן, אנרגיה וכסף. למרות ששני הכיוונים מרתקים ומלהיבים אותה היא לא יכולה לבחור בשניהם ועליה לבחור דרך אחת לצעוד בה. לבני הצעיר יש משימה בבית והיא אחריות לכביסה של הבגדים בבית. כאן עולות שאלות רבות כגון מתי לעשות את הכביסה, איך לא לשכוח לעשות את המטלה ?

עולה כאן הדילמה שלי כהורה שמחנך את ילדיו לחשיבה חופשית ועצמאית מצד אחד אבל חושש שהחלטה מסוימת עלולה לפגוע בהם. במאמר קצר זה אציג כמה תובנות והארות שצברתי בדרך זו.

בדרכי כאדם וכמטפל הבנתי שחוסר הידיעה ואי הוודאות עם השגיאות, הכישלונות והנפילות  הוא אחד התהליכים החשובים ביותר לאדם ששואף להתפתח ולצמוח. את הכלי הזה אני מנסה להעביר גם לילדיי.

האתגרים שבחיים שלי גרמו לי לחשוב על הקליניקה .במהלך 25 השנה שבהם טיפלתי במטופלים רבים. רבים מהאנשים סובלים מקשיים מנטליים ורגשיים אשר גורמים להם שלא להצליח לממש את עצמם. אין סיפוק מעבודתם וממעשיהם, פחד מהתנסות בתחביבים ועיסוקים שיגרמו להם להנאה ולשלווה, התנהגות הרסנית כלפי עצמם או סביבתם שמביאה לקשרים זוגיים וחברתיים לקויים. קשיים אלו מתבטאים כבעיות פיזיות.

שאלתי את עצמי בתחילה למה אני מחנך את ילדי ?

אני מחנך את ילדי בכדי שבבוא הזמן הם יהיו עצמאיים וחופשיים. משוחררים לפרוש את כנפיהם ולצאת מתוך הקן החמים שבניתי לעולם הרחב ולבטא את עצמם וייעודם בעולם בצורה שתביא להם לאושר, שמחה וסיפוק.

מה הילד ציפור צריך בכדי לעוף לחופשי  ?

בכדי לעוף הרחק מהקן הבטוח והחמים אל העולם הרחב שיש בו גם סכנות ואי וודאות הילד צריך לפתח שתי כנפיים . כנף אחת נקראת אמונה, כנף שניה נקראת אהבה.

מהי כנף האמונה וכנף האהבה ?

כנף האמונה היא האמונה של האדם ביכולתו ובחוכמתו לצאת לעולם ולהתמודד עם אי הוודאות והאתגרים שלפניו . כאשר כנף האמונה חזקה ומושרשת כהלכה הילד מוכן לבוא לעולם מתוך סקרנות ותעוזה. כך הוא מוכן לנסות דברים חדשים שאינו יודע ומבין בהם בעולם וללמוד תוך כדי נפילות, איך להשתפר ולהצליח להשיג את מטרותיו. האמונה שנפילה וחוסר הצלחה במטרה שקבעת לעצמך היא דרך להשתפר.

כנף האהבה קשור לתחושה הבסיסית שלנו שלא משנה מה נעשה, כמה ניפול ונכשל בדרך תמיד יאהבו אותנו כפי שאנו. התחושה שמותר לנו לא להצליח ואפשר לשתף אנשים אוהבים בחולשתנו יוצרת רשת ביטחון מנטלית שמאפשרת לנו תחושת כוח ועוצמה. שיש לנו מקור להישען ולהיתמך עליו כמו גם אנשים שניתן להתייעץ בניסיונם וכישוריהם.

איך אני כהורה מחנך מסייע לילדיי לפתח ולחזק את כנפיו ?

כנף האמונה קשורה להבעת האמון שלנו ביכולת של הילד שלנו לנסות ולהתנסות במציאות החדשה שמסביבו וללמוד ממנה. כאשר הלימוד בדרך כלל מלווה בנפילה ותחושות שאינן נעימות אך הן הכרחיות ללמידה. כהורים כדי לנו פחות להתעסק בחוסר ההצלחה הרגעי ויותר לעודד את הילד ללמוד ממנו. כמו כן לשתף את הילד באתגרי החיים שלנו ואיך אנו מתמודדים עימם.

כנף האהבה קשורה להבעת אהבה ללא תנאי לילדנו על כל הבטי אישיותו. היא מצריכה ביטוי נפשי ,רגשי ופיזי לילדנו בחיבוק, נשיקה ואמירת המשפט " אני אוהב אותך".

בתוך האהבה אני מוסיף את הביטוי "אהבה קשוחה" . זהו הצורך שלנו להציב לילדנו גבולות ברורים. גבולות שיעזרו לילדנו להבין את ההשלכות של החלטותיו. ילד שמבלבול רגשי כזה או אחר נוטה לאלימות מילולית או פיזית (כשלון בתקשורת) רצוי שיבין שמעשיו פוגעים בסביבתו ובסופו של דבר גם בו. לעיתים זה מצריך הצבת גבול ברור שאינה נעימה לילד בטווח הקצר. בו זמנית כדאי לשוחח עם הנער/ה בכדי להבין מדוע הדבר נעשה למידה מהנפילה על תקשורת.

דוגמה טובה לבניית שתי הכנפיים הללו מתבטאת כבר בגיל 9-12 חודשים. בשלב זה ילדנו מתחיל לנסות ללכת. הוא נעמד לו לאיטו ומתחיל לצעוד, בהיסוס ובחוסר איזון, את צעדיו הראשונים. לאחר צעד או שניים הוא נופל ובד"כ יתבונן בנו ובתגובתנו. רוב ההורים בשלב זה יביעו את שמחתם על הניסיון. הם יחבקו את ילדם באהבה ויעודדו אותו במחיאות כפיים לקום ולנסות שוב ללכת לכיוונם בזרועות פתוחות לחיבוק ובקריאות שמחה. בדרך זו התחלנו בתהליך לבניית עצמאותו של הילד ובכך שהוא ילך הוא כבר מתחיל את צעדיו הראשונים גם מחוץ לשליטתנו.

מה יקרה כאשר הכנפיים של ילדינו לא נבנו בצורה חזקה ונכונה ?

נסו לחשוב מה היה קורה אם בגיל 9 חודשים כאשר התינוק מתחיל לצעוד את צעדיו הראשונים ונופל במקום להביע אהבה על ניסיונו היינו כועסים עליו שהוא נפל או מבקרים את הליכתו. או שעקב הנפילה שגרמה לו מעט כאב היינו רצים אליו בדאגה ובפחד, מחבקים אותו חזק ואומרים לו " אל תנסה שוב ללכת, אתה תיפול ויכאב לך" אז היינו מכניסים אותו לכיסא או לעגלה בכדי למנוע ממנו כאב.

כאשר כנף האמונה חלש מופיעה אצל האדם דאגה, חשיבה אובססיבית, חרדה ופחד. הילד חש שאין לו את הכלים, הידע והחוכמה להצליח במעשיו. הילד חש שאין סיכוי שהוא יצליח להתמודד בעצמו עם האתגר שבפניו הוא עומד. מלבד החולשה של הילד התהליך יחליש מאוד גם את ההורים. הדאגה הופכת את ההורים לכנף תותבת. והם עסוקים כל הזמן בבניית הגנות לילדם בכדי שלא יחוש כאב. בכך הם מונעים ממנו ללמוד מטעויותיו, להפוך לעצמאי ולפתח תחושת אמון עצמי במסוגלותו.

כאשר כנף האהבה חלש האדם הופך לפרפקציוניסט, חולה שליטה, ביקורת עצמית גבוהה ותחושת כעס ואשמה. הילד חש שאם הוא לא יצליח בניסיון הראשון הוא יחווה רגשות שליליים כלפי עצמו ומסביבתו. לכן קשה לו לפעול אלא אם הכל בשליטה ומושלם.

איך החולשה בכנפיים תתבטא בילד ובאדם הבוגר ?

כאשר כנף האמונה חלש מכנף האהבה ילדנו כאשר יינטה לעוף במעגלים. הוא יחזור כל הזמן לקן של הוריו הדואגים ולא יממש את ייעודו. בכך נמנע הכאב שבנפילה אך הסבל מאי מימוש עצמי הוא עצום.

במידה וכנף האהבה חלש ייווצר אצל הילד קושי לצאת לעולם. הסיכוי לכישלון שיגרום לכאב גורם לקושי בהתחלות חדשות. או שיתחיל תהליך הפוך שבו הילד יתחיל להתרחק ולהימנע מלהגיע לקן הוריו עקב החשש מתחושת כאב.

כבני אנוש אנו נזקקים לקשר חברתי עם הסביבה וליצירת קהילה תומכת ואוהבת. ההתבדלות וההסתגרות עקב הפחד שאיני אהוב אם אני טועה מובילים לקושי בביטוי הרצונות והיכולות שלי. הדבר שיגרום לילד לעשות הכל לבד. אם משווים זאת לציפורים היא אומנם תעוף מהקן של הוריה אבל תבנה קן משפחתי חברתי רעוע ולא יציב. אני עצמי גדלתי בקיבוץ. חוויתי שם ביקורת רבה ותחושות חוסר אהבה והערכה שהובילו אותי לעזוב את הקיבוץ יומיים לאחר סיום השירות הצבאי. הביקורים בבית שבו גדלתי הם נדירים ויש לי קושי רב במערכות יחסים ובשיתוף חברים ובני משפחה בהתמודדויות של חיי.

חשוב אם כך לזכור !

ככל שילדנו גדלים והופכים לגברים ונשים בוגרות האתגרים שהם ניצבים בפניהם הופכים למורכבים יותר. כהורים אנו לא חייבים לספק את כל התשובות לבעיות שניצבות בפני ילדנו. אנו גם לא צריכים לנסות להתערב תמיד ולמנוע מהם את ההתנסות שייתכן ותביא לנפילה ותגרום לכאב. לעיתים רבות ילדנו שמגיע כואב  נזקק רק להקשבה אוהבת שאינה ביקורתית ואינה מלווה בכעס על טעויותיו.חשוב להעביראת המסר שיש בכוחך למצוא את הדרך לפתרון.

סיכום

שנות ילדותינו ונערותנו הן שנים מעצבות עבורנו בלמידת כלים ובהתמודדות עם העולם והאתגרים שבאים עימו. בבגרותנו אנחנו מתחילים צעידה בדרך עצמאית. זאת בכדי להגשים את המטרות והיעדים שהצבנו עבור עצמנו.הגשמת יעדנו תגרום לנו להרגיש מאושרים ומסופקים בחיינו.

את העבר לא ניתן לשנות. חונכנו בדרך מסוימת (אשמה כלפי הורינו לא תסייע אלא תחליש אותנו. חשוב לזכור שהורינו עשו את המיטב במסגרת הידע והיכולת שלהם).  בכוחנו לשנות את ההתנהלות שלנו עם עצמנו ועם ילדינו.