הדאו-דה-צ'ינג הינו מהספרים החשובים במחשבה הסינית בכלל ובדאואיזם בפרט. הדעות לגבי זמן כתיבת הספר הינן חלוקות וכך גם לגבי מחברו לאו-טסה שישנן סברות שכלל לא היה אדם כזה.

הסימנית הסינית למילה דאו בנויה משני חלקים – החלק השמאלי בסימנית משמעו ללכת, החלק הימני משמעו ראש.
צירוף שני החלקים משמעו הליכה, ללכת, הלכה, דרך, נתיב או דוקטרינה.

הדאו לפי לאו-טסה הינו אמיתות ספונטאנית שמופיעה בכל רגע בחיים, אך ברמה שאינה ניתנת לתיאור מילולי או לשוני. "דאו אשר תוכל להגדירו אינו דאו נצחי,שם אשר תוכל לכנותו אינו שם נצחי"(פרק א).

הדאו הינו דרך הטבע "השמיים לדאו ודאו לדרך הטבע"(פרק כ"ה).

הדאו הינו הקבוע היחיד בהשתנות החיים "עומד לבדו ואינו משתנה, מקיף הכול ואינו מסכן דבר" (פרק כ"ה). "דאו לנצח אפס-מעשה ובכל זאת אין דבר שאיננו נעשה"(פרק ל"ז).

הדאו הינו התנועה של החיים עצמם שאינה מורגשת כעצמה, אלא באופן עמוק בתוכנו. "הוא מוליד ולא רוכש, עושה ולא מתגאה, מנהל ולא משתלט" (פרק נ"א).

הוא אב ראשון לריבוא הדברים,הנשיות המסתורית, המקור לכל "נטול השם הוא מקור-ראשיתם של שמיים וארץ "(פרק א). "ריבוא הדברים קיבלו את האחד ועל ידי זה חיים הם" (פרק ל"ט).

האדם היודע את הדאו מצטרף לתנועת החיים, כלומר הזרימה הטבעית שבין שמים וארץ ע"י כך הוא מגשים בתוכו את החיבור והתיווך ביניהם, "האדם מתאים את עצמו לארץ, הארץ לשמיים, השמיים לדאו והדאו לדרך הטבע" (פרק כ"ה).

הוא נוהג בעשייה ללא עשייה, כלומר צמצום האני האישי. הוא אינו עושה מעשים מתוך רצון, תשוקה והתכוונות אישית, אלא פעולות טבעיות שבאות ממקום של כמעט חוסר מודעות "החכם שרוי באפס מעשה ומטיף באין אמר" (פרק ב), "מעט עצמך, צמצם משאלותיך" (פרק י"ט). "העוסק בדאו ממעיט עשייה מיום ליום. ממעיט וחוזר וממעיט עד שהוא מגיע אל אפס מעשה" (פרק מ"ח).

הוא מוצא את הדרך הטובה והייחודית לו בחיים וזאת מבלי לדרוש מהאחר לנהוג כמותו "הוא מוליד ולא רוכש,הוא עושה ולא מתגאה, הוא משלים ואינו תובע זכות לעצמו" (פרק ב).

הוא נוהג בפשטות וללא התחכמות "עקר חכמה, זנח בינה וייטב לעם מאה מונים" (פרק י"ט), "החכם מעמיד עצמו באחרונה ומוצא עצמו בראשונה" (פרק ז).

הניסיון להגדיר דאו מהו הינו אבסורדי מיסודו , מיכון שהדאו הינו אחדות ובמילים יש תמיד דיכוטומיה ושניות, ולכן ככל שננסה להגדיר את הדאו במילים כך נאבד את משמעותו. גם מחבר הספר הבין זאת ולכן התיאורים בספר הם של דבר והיפוכו, ע"י כך מתאפשרת הבנה מסוימת של מה הם חיים ומהו דאו.

אפשר אולי להגיד שהדאו הינו החלל שנמצא בין המילים ומעשיו ופועלו של האיש היודע את הדאו תהיה על פי חלל זה,כלומר צמצום האני האישי ודרך כך מימוש החיבור בין שמים וארץ בצורה שנקראת חברות או שותפות עם הדרך.

ביבליוגרפיה:

גרואזה יורי,קלעי חנוך (מתרגמים),2003 הדפסה חמישית,דאו-דה-צ'ינג ירושלים:הוצאת מוסד ביאליק.

הרצאה על דאואיזם ,2000,אליזבת רושאט.